המעצבת ליאל דניר הצליחה להפוך 60 מ"ר לסוויטה פריזאית עשירה בלב ליבה של תל אביב. "רציתי לייצר דווקא במרכז העיר הכי סואנת פינה של שקט והשראה, מקום שאפשר לסגור את החלונות ולצלול לספר טוב".
אולי אלו השנים שדגמנה בפריז, אולי נגיעתה בעיצוב מלונאות בוטיק, מה שבטוח, אדישות לא ניתן היה למצוא באוויר כאשר נפתחה בפנינו הדלת לדירת הקרקע בבניין הישן, באחד הרחובות הקטנים היוצאים משדרות רוטשילד. "איזה קפה אתם שותים?" ובכן, עשרות פעמים נשאלנו את השאלה הזו. את הקפה שליאל הכינה, כבר שתינו. מהספל בו הוגש, לא נפלנו, ואז הבנו, כמה משמעות יש למקום בו השאלה הזו נשאלת. הקפה פתאום טעים יותר ופתאום, ממש לכמה רגעים אתה שוכח שאתה נמצא בתל אביב, אפילו בארץ. רק כשיצאנו מהדירה בסוף היום, הבנו שבשאלתה, סיכמה ליאל טוב יותר מכל הסבר שדרשנו, איך לעזאזל הצליחה ליצור דירה כל כך נעימה, מלאה בהפתעות, ובעיקר שונה מכל הדירות התל אביביות המשופצות שכבר התרגלנו לראות.
על הרצפה פרקט פישבון שלא היה מבייש את הורסאי. חלונות בלגיים יפיפיים מדגישים את התקרות הגבוהות שמעניקות תחושה של קתדרלה. במרכז הדירה, חלל מרכזי בו ממוקם הסלון, המטבח ופינת האוכל. מצדי החלל, שני חדרי שינה מלונאים לכל דבר, כאשר לכל אחד חדר רחצה אישי עם מקלחת מפנקת, ואם כל זה לא מספיק, ביציאה מחדר השינה הצפוני, שולחן בר ארוך עשוי אלומיניום ושיש קררה שמוקם בחוכמה רבה במקביל למסדרון, דבר המשכיח מיד את היותו מסדרון והופכו לפינת ישיבה מקסימה שמשקיפה אל עבר הגינה שסובבת את הדירה. חצי מהגינה מחופה בדק, חציה השני בדשא סינטטי כאשר לכל אורכה פינות ישיבה עם כיסאות, פופים ושולחנות פריזאים.
התכנון והעיצוב של ליאל, בוגרת סטודיו 6B, שמאמינה שעיצוב הוא משהו שנולדים איתו, אינם משאירים זכר לדירה המקורית אשר הייתה מחולקת לשני חדרים, מטבחון וחדר רחצה אחד. היא הצליחה ליצור דירה שבקלות מרגישה כמו שמונים ולא שישים מטר מרובע. הדייקנות שלה והירידה לפרטים ניכרת בכל אלמנט בדירה. גימורים נקיים ויוקרתיים מעניקים תחושה של בוטיק, ובשורה התחתונה הצליחה ליאל לגרום לנו לקנא ובעיקר לשנוא את דירתנו האישית, שממש באותו הבוקר כל כך אהבנו.
מקור: